יום אחד אופק שאל אותי: "אם יש אינסוף עצים, וכורתים עץ אחד, כמה עצים יישארו?"
התרגשתי, כי הבנתי שיש מולי ילד חושב. הוא מצליח להעלות בדמיונו מציאות תיאורטית ולבחון אותה.
זה בדיוק מה שמדענים עושים – ככה נולד המדע!
השאלה הזו היתה רק תחילתה של תהיית האינסוף של אופק. הוא המשיך לבדוק את המושג הזה ושאל "כמה זה אינסוף ועוד אינסוף?"
וגם: "האם לקריוס שיש בשיניים שלי, יש עוד קריוס בשיניים שלו, ועוד קריוס בשיניים שלו?"

כשהשאלות האלה מגיעות אני עוצרת הכל! הם הכי חשובות באותו רגע. אני מפנה מקום באופן פעיל לחשיבה שלו, ותומכת בה.
גם אם אני באמצע לשטוף כלים או להכין ארוחת ערב, אני מפסיקה ותוהה ביחד איתו.

אז איך מגדלים ילדים חושבים? הנה המתכון המקוצר:
מזהים תהיה אצל הילד
משתהים יחד איתו לפני שנותנים תשובה, ושואלים אותו מה דעתו.
מתפתח דו שיח מעניין, שמלטש את המסקנות אליהן הגיע הילד בכוחות עצמו.
מצד אחד מחוייב לחשיבה לוגית ומצד שני מזמין יצירתיות ודמיון.
מעלים יחד אפשרויות שונות לתשובה, כי בחיים הדינמיים שלנו יש תמיד יותר מפיתרון אחד!

כמובן שהמבוגר יכול להביא בעצמו תכנים שיעודדו חשיבה.
רוצים לדעת איך לעשות מזה כיף? קראו כאן.

את השיחות אפשר לנהל בכל מקום: בבית, בדשא, בנסיעות. השיחות לא מצריכות כלי כתיבה או אביזרים אחרים.
מה כן צריך? הורה וילד שמוכנים להקשיב ולדבר.
אם זאת הפעם הראשונה שלכם כאן, אני ממליצה לנסות להתחיל בצעד הראשון הזה.