חרוזים

חרוזים, חרוזים,
נועזים ועליזים
זריזי הלשון מכריזים
והחרוזים הקסומים מזיזים!

יש קסם אמיתי בחרוזים. הם פונים לאזור אחר במוח מאשר דיבור רגיל.
אפשר להגיד לילד: "נכנסים להתקלח עכשיו, תוריד כבר את החולצה!"
לעומת זאת, יישמע אחרת לגמרי אם נגיד: "עכשיו זמן להתקלח, את הגוף לצחצח. אתה מוזמן להוריד את הבגד שמתחרז עם קציצה."

משחקי חרוזים נהדרים לאימון של שמיעה פונמית, ומתאימים בערך מגיל 3-4 ועד גיל 8.
חוץ מהתרומה העתידית שלהם ליכולות הקריאה והכתיבה, יש להם תרומה ברורה ועכשווית: הם נהדרים בגיוס ילדים לפעולות שוטפות!
הורים נתקלים בהתנגדויות שונות לאורך היום. התנגדות לאכול, התנגדות לצחצח שיניים, להיכנס למקלחת.
כל אחת מההתנגדויות האלה יכולה להצית ויכוח מעצבן, או להיפתר בצורה משחקית.

פתרונות משחקיים מוכרים לכולנו- יש הורים שמשחקים עם הילד שלהם ב"מטוס" של אוכל, כדי להשיג שיתוף פעולה באכילה.
בשלב מתקדם קצת יותר יש הורים שנותונים לילד "לשמור" על הכף המלאה, מסתכלים לצד השני, ומופתעים מאוד כשהאוכל נעלם מהכף!
וכמובן שאפשר להכניס לתמונה חרוזים. "עכשיו תאכל את מה שיש לך בצלחת ומתחרז עם קוף", "עכשיו תאכל את מה שיש לך בצלחת ומתחרז עם נירוסטה"

לפני המקלחת, כשמבקשים מהילד שיתפשט:

במקום להגיד "תוריד סנדלים" אפשר לומר "תוריד את מה שמתחרז עם פלפלים"
במקום להגיד "תוריד גופיה" אפשר להגיד "תוריד את מה שמתחרז עם מאפיה"
במקום להגיד "תוריד חולצה" אפשר להגיד "תוריד את מה שמתחרז עם קציצה"
במקום להגיד "תוריד תחתונים" אפשר להגיד "תוריד את מה שמתחרז עם סבונים"
במקום להגיד "תוריד מכנסיים" אפשר להגיד "תוריד את מה שמתחרז עם אחת ושתיים"
במקום להגיד "תוריד מגפיים" אפשר להגיד "תוריד את מה שמתחר עם משקפיים"

כמובן שחרוזים מתאימים גם למשחק ללא כוונות רווח 🙂 :

אפשר שהילד יחליט איפה אמא או אבא שלו יעמדו ברחבי הבית.
הילד יכול לבקש שההורה יעמוד "ליד מה שמתחרז עם מפה" או "מתחת למה שמתחרז עם דף"
חלק מהכיף במשחקים הוא היפוך התפקידים הזמני, שבו ההורה מקשיב להוראות של הילד, בניגוד לשגרה היומיומית (נו טוב לא בטוח שזה נכון בכל המקרים…)

כאן יש אתר מוצלח מאוד שעוזר במציאת חרוזים. מקלידים מילה שמחפשים עבורה חרוז ומקבלים מלא תוצאות אפשריות. עדיף לבחור מילה שהילד שלכם מכיר.

הצצה פסיכולוגית:

במח שלנו שתי המיספרות. השמאלית אחראית על מתמטיקה, דיבור, לוגיקה (ועוד) והימנית אחראית על דמיון, הומור, הבנת אינטונציה (ועוד)
בדרך כלל אנשים מתקשרים אחד עם השני בשפה, שפונה להמיספרה השמאלית שלנו. ההמיספרה הרצינית יותר.
אך שבן שיחנו מספר בדיחה, אומר משל, או מדבר בחרוזים- המסר נקלט בהמיספרה ימין, הגמישה והצבעונית.
מידע שנקלט בהמיספרה ימין הוא הרבה יותר משכנע!

2 comments on “חרוזים

  1. מקסים! תודה! ננסה את זה כבר הערב :)!

  2. זאת איננה תגוה אלא שיר קטן שכתבתי לנכדי הקטן:
    אח קטן
    מאת תמר כהן

    יש לי אח קטן קוראים לו אודי
    אבל אימא קוראת לו אודי חמודי.
    "חמודי" היה פעם השם שלי
    עכשיו לא.
    עכשיו זה השם שלו.
    כשאימא מחליפה לו טיטול
    אני עומד ומסתכל
    מוצץ סוכרייה על מקל.
    וכשאימא לא שמה לב
    אני טיטול חדש גונב
    ולחדרי מהר עוזב.
    שם אני מנסה לשים אותו:
    לחתל רגל אחת ואחר כך
    את השנייה
    וזה לא מסתדר.
    אבל אני לא מותר
    ומנסה לשים אותו
    מקדימה לאחור
    ומאחור לקדימה
    אבל אז נכנסת אמא.
    מסתכלת, מחייכת
    אותי מחבקת
    ואומרת
    "בוא חמודי שלי",
    ועוטפת אותי בזרועותיה.
    ואז אני יודע
    ש"חמודי" זה גם של אחי וגם שלי
    של שנינו.
    ואם כך – דיינו.
    ©

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *