הי! תחזור לכאן עכשיו!" צעק בעל המכולת לכיוונו של ילד קטן, בערך בן 9, שיצא משם רגע אחד קודם. זו היתה הצעקה היחידה שצעק, המשך השיחה ביניהם התנהלה בשקט.
הבעה של מצוקה עלתה על הפנים של הילד והוא התחנן: "לא, אני לא רוצה…" ובכל זאת נכנס פנימה ברגליים רועדות.
בעל המכולת החביב הביט בו ואמר: "עשית טעות. תתקן אותה"
זהו. ארבע מילים כל כך חזקות.
בלי לצעוק עליו "גנב!" או עלבונות אחרים, ובלי איומים שיזמין משטרה. הילד הוציא ממעמקי חולצתו משקה שהגניב לתוכה בלי לשלם, והחזיר אותו למקום. "מי ההורים שלך?" נאמרו שני שמות והילד הוסיף בקול מבוהל: "הם יכעסו עלי אם הם ידעו את זה" בעל המכולת אמר לו: "אני לא אספר להם. אבל אני מבקש ממך ילד, אתה תלך ותספר להם."
היינו שלושה מבוגרים בחנות באותם רגעים, לכולנו עבר בראש הרצון לשלם עבור המשקה, ועצרנו את עצמנו. הבנו שזה יזיק לילד. כי הילד שיצא עכשיו מהחנות קיבל בדיוק את מה שהיה זקוק לו: מישהו שהאמין בו. ששידר לו מסר שהיושר האישי חשוב יותר ממשקה. הילד הגיע ממשפחה שיש לה יכולות כלכליות, ומאפשרת לילדים לקנות לעצמם דברים מדי פעם, ובכל זאת קרה מה שקרה.
בעל המכולת עזר לילד: הוא הפנה את תשומת ליבו לכך שנעשתה טעות, ויותר מכך- שהוא בעצמו מסוגל לתקן אותה. הוא נתן בו אמון, דבר שלכל הדעות שווה הרבה יותר ממיץ.
עשית טעות. תתקן אותה.
המשפט הזה יכול להתאים גם לרגעים פחות דרמטיים, ביום יום של כולנו. הוא נותן לילד שני דברים חשובים:
1. הזדמנות לחשוב בעצמו מה היתה הטעות ואיך הוא יכול לתקן אותה.
2. תחושה שמכבדים אותו ונותנים בו אמון למרות הטעות: אנחנו סומכים עליו שהוא מסוגל להבין בעצמו מה היה לא נכון, ומסוגל גם לחשוב בעצמו על דרך יצירתית לתקן.
זו דרך נהדרת לגדל ילדים, (מסתבר שגם ילדים של אחרים לפעמים…) ותודה לבעל המכולת על השיעור שלמדתי ממנו כשרק עצרתי שם לרגע.
למרות שהייתי בדרך לאוניברסיטה- דווקא במכולת פגשתי את הדבר הכי חשוב שלמדתי היום
תגיות:
נהדר שסיימתם את קריאת המאמר!
יש עוד המון מאמרים מרתקים שיכולים לעניין אתכם,
המשיכו לקרוא: